על העיר לוד

לוד ההיסטורית

על העיר לוד

לוד נחשבת לאחת הערים הקדומות בעולם, עם רצף התיישבותי של כ 8000 שנה

העיר מוזכרת במקרא בתנ״ך:  בני אלפעל עבר ומשעם ושמד, הוא בנה את אונו ואת לד ובנתיה (דברי הימים א, ח, יב)
מקור השם “בקעת אונו” הוא בספר נחמיה, שם מתואר כי סנבלט החורוני וגשם הערבי הציעו לנחמיה להיפגש עימם ב”כפירים”, מקום הנמצא ב”בקעת אונו: “וַיִּשְׁלַח סַנְבַלַּט וְגֶשֶׁם אֵלַי לֵאמֹר לְכָה וְנִוָּעֲדָה יַחְדָּו בַּכְּפִירִים בְּבִקְעַת אוֹנוֹ“ (נחמיה ו’ ב’).
לפי מסורת חז”ל הייתה העיר לוד עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון: “לוד ואונו וגיא החרשים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון“ (תלמוד בבלי מסכת מגילה ד’ א’)
תושבי לוד גלו עם חורבן בית ראשון, בשנת 586 לפנה”ס, ושבו אליה עם שיבת ציון: “בְּנֵי-לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ, שְׁבַע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה” (הכוונה למספר העולים לארץ, מבני לוד, חדיד ואונו). (עזרא ב’ ל”ג)
מובאת לוד כחלק מהערים שחודש יישובם בימי בית שני: “וּבְנֵי בִנְיָמִן, מִגָּבַע, מִכְמָשׂ וְעַיָּה, וּבֵית-אֵל וּבְנֹתֶיהָ. עֲנָתוֹת נֹב, עֲנָנְיָה. חָצוֹר רָמָה, גִּתָּיִם. חָדִיד צְבֹעִים, נְבַלָּט. לֹד וְאוֹנוֹ, גֵּי הַחֲרָשִׁים. וּמִן-הַלְוִיִּם–מַחְלְקוֹת יְהוּדָה, לְבִנְיָמִין. “ (נחמיה פרק י”א פסוקים כ”ב – ל”ו)
מופיעה לוד כאחת מהערים ששלחו מתושביהן לחזק את ירושלים בפקודת נחמיה: “וּשְׁאָר הָעָם הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת לְהָבִיא אֶחָד מִן-הָעֲשָׂרָה, לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ, וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת, בֶּעָרִים… לֹד וְאוֹנוֹ, גֵּי הַחֲרָשִׁים“. עובדה זו מראה כי לוד הייתה חלק מפחוות יהודה בימיו של נחמיה. (נחמיה פרק י״א)
בתקופה הפרסית, נכללה לוד דווקא בשומרון. גם לאחר כיבוש האזור בידי אלכסנדר מוקדון, בשנת 333 לפנה”ס, נותרה לוד במחוז שומרון.
במהלך מרד החשמונאים שהחל במודיעים הסמוכה, שיחרר יהונתן החשמונאי את לוד מידי היוונים, וסיפח אותה ליהודה.
השלטון הרומאי על לוד החל בשנת 63 לפנה”ס, עם כיבוש יהודה על ידי פומפיוס.
בימי הורדוס המשיכה לוד לשמש כעיר מחוז, ככל הנראה עד חורבן בית המקדש השני.
יוספוס פלביוס תיאר את לוד, ערב המרד הגדול, כ- “כפר שאינו נופל בגודלו מעיר”
בין המתיישבים בלוד בתקופה שלאחר החורבן היו גם מחז”ל. למעשה, רוב חכמי הדור שלאחר החורבן שמקום מגוריהם נזכר, התגוררו בלוד או בקרבתה[14]. בהם ניתן למנות את ר’ אליעזר בן הורקנוס, רבן גמליאל, ר’ טרפון, ר’ אלעזר המודעיור’ עקיבא.
בימי שלטון הקיסר הרומאי ספטימיוס סוורוס, בשנת 199 לספירה, קיבלה לוד מעמד של פוליס רומית ושמה שונה לדיוספוליס (עיר האלוהים).
בתקופה הביזנטית הייתה לוד מרכז נוצרי חשוב. היא נודעה בזכות פעילותו של פטרוס וכמקום הולדתו של גאורגיוס הקדוש. לכבודו הוקמה כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון. היא מוזכרת בשלושת שמותיה (לוד לודיא ודיוספוליס) במפת מידבא.
שנת 636 לספירה, לאחר קרב הירמוך, כבשו המוסלמים את העיר מידי הביזנטים. חלוקת ארץ ישראל המערבית למחוזות לא השתנתה אף כי שמותיהם וערי הבירה שלהם שונו. פלשתינה הראשונה (פרימה), מחוז ביזנטי שכלל את דרום הארץ ואת מרכזה, הפכה להיות גֻ’נד פלשתינה. בירת המחוז עברה מקיסריה אל לוד. כעבור מספר שנים עברה הבירה לעיר חדשה שהוקמה בסמוך – רמלה. הדבר היה בימי מושל ג’נד פלשתינה סלימאן בן עבד אלמלכ, בימי שלטון אחיו הבכור, הח’ליף אל וליד ששלט מ-705 עד 715. חלק מהעיר נהרס ותושביה עברו לרמלה. במאה העשירית שוקמה העיר.

אירועים קרובים

לכל האירועים

בשיתוף עם

מוזיקה היא מוזאיקה - קונצרט לאור נרות במוזיאון פסיפס לוד
הפסנתרן הבינלאומי דניאל צ'ובאנו ברסיטל חד פעמי!

לפרטים והזמנות ליחצו כאן

********************************************************************
רוצים לדעת לפני כולם?
מוזמנים להצטרף לניוזלטר של המוזיאון ולהתעדכן ראשונים על האירועים הבאים